פסק-דין בתיק עת"מ 1618-11-12

1.                  עתירה להורות על ביטול צו המשמורת שהוצא נגד העותר ולהכיר בו כאריתריאי. לחילופין - להורות למשיב לבחון את עניינו של העותר "כהלכה" לרבות עריכת ראיון נוסף, או לחילופין, לקבוע כי העותר זכאי להגנה זמנית, עד שיובהר כי המצב בארצו מאפשר לו שיבה בטוחה. בעתירה כרוך ערעור מנהלי נגד החלטת בית הדין לביקורת משמורת במתקן "סהרונים" מיום 19.9.12, לדחות את בקשת העותר לשחרור.

רקע

2.                  העותר, טדסה אסמלש טקלום (להלן - "העותר"), נכנס לישראל שלא כדין ביום 27.4.10 והושם במשמורת. בראיון שנערך לו ביום 3.5.10 על ידי הממונה על ביקורת הגבולות טען העותר כי הוא נולד בכפר "בית גבריאל" באריתריאה משם ברח לסודן, ממנה הבריח את הגבול לסיני ומשם לישראל. בראיון נקבע כי עד שיציג העותר מסמכים להוכחת טענותיו אין לקבל טענתו לזהות אריתראית ויש לראותו כנתין אתיופי. 

בעקבות קביעה זו האריך בית הדין למשמורת של שוהים שלא כדין בסהרונים (להלן - "בית הדין למשמורת") את צו המשמורת של העותר מעת לעת. ביום 25.8.10 קבע בית הדין למשמורת כי במידה ולא יערך לעותר תחקור נוסף עד ליום 2.9.10 - כפי שהורה בית הדין - ישוחרר העותר ממשמורת. משלא נערך תחקור נוסף שוחרר העותר ממשמורת.

3.                  ביום 30.5.11 נערך לעותר ראיון זיהוי נוסף. בסיום הראיון נקבע כי העותר לא הוכיח את זהותו האריתראית, בין היתר, מאחר ולא ידע להשיב על שאלות בסיסיות בנוגע למדינת מוצאו ומאחר והציג תעודות זהות, המתיימרות להיות של הוריו באופן שיראו אותנטיות, על אף שהודה כי מדובר בצילום. בעקבות ראיון זה נעצר העותר בשנית וצו המשמורת בעניינו הוארך, תוך שהתבקשה הערכת המשיב למסמכים שהוצגו על ידו.

בדיון בבית הדין למשמורת ביום 6.7.11 הציג העותר מסמך הכולל רשימה של 17 איש, אשר הצהירו כי הינם שכניו של העותר מאריתריאה. כמו כן הסתבר כי המשיב טרם בדק את מסמכי העותר כפי שהתבקש. לאור זאת שוחרר העותר בשנית ממשמורת לשם הסדרת אשרה או יציאתו מישראל בכוחות עצמו, תוך הוראה להתייצב ביחידת המסתננים להסדרת האשרה עד ליום 14.7.11, ולהתייצב פעמיים בחודש ביחידת ההגירה. בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה בו ביום.

4.                  העותר הוזמן להתייצב ביחידת המסתננים ביום 31.8.11 להצגת מסמכים מקוריים.

  העותר נמנע מלהתייצב במועד זה, ותחת זאת התייצב ביום 8.2.12, תוך שהוא מציג זימון, אשר נשלח לאדם בעל פרטים דומים לשלו. לעותר בוצעה בדיקה ביומטרית שהצביעה על כך שהוא אינו בעל הזימון, ומסקנת המשיב היתה כי העותר ניסה להתחזות לאחר. הוא נעצר בשלישית והועבר למשמורת, תוך שנקבע כי ממילא לא ניתן לקשור בינו לבין התעודות שהציג ולא ניתן להסביר את הטעויות שישנן בתעודות. צו הרחקה חדש הוצא ביום 9.2.12.

ביום 15.2.12 אישר בית הדין למשמורת את צו המשמורת לאחר שהתרשם כי העותר ניסה להשתמש בזהות שאולה להוכחת זהותו ולא התייצב לראיון כנדרש בתנאי השחרור. בדיון מיום 3.4.12 בבית הדין למשמורת, הציג העותר תעודת סיום בי"ס באריתריאה ואת העתק תעודות הזהות שהציג בעבר. המוקד לסיוע לעובדים זרים ביקש לבצע לעותר ראיון נוסף אולם המשיב סרב לכך לאור תוצאות הראיון מיום 30.5.11 ומאחר ולא ניתן לבחון תעודות הזהות, שאינן מקוריות וגם לא ניתן להוכיח את הזיקה בינן לעותר, ומאחר ותעודת סיום בי"ס אינה נחשבת למסמך זיהוי.

ביוני 2012 במהלך פגישה עם קונסול אתיופיה סרב העותר להיות מורחק לאתיופיה, אולם בדיון בבית הדין למשמורת ביום 25.7.12 הביע העותר את הסכמתו לכך ובית הדין האריך את צו המשמורת תוך מתן הוראה למשיב לסייע לעותר לפעול להרחקה זו.

5.                  ביום 7.8.12 הגיש ב"כ העותר בקשה להסדרת מעמד ולשחרור ממשמורת, בה טען כי ברשותו תעודות זהות אריתריאיות מקוריות של הוריו, תעדות בית ספר ותצהירים של 17 בני משפחה וחברים מכפרו באריתריאה.

בהחלטתו מיום 19.9.12, דחה בית הדין למשמורת את בקשת המשיב לשחרור. בית הדין קבע כי על אף שהעותר שוהה במשמורת למעלה מששים יום, אין מקום לשחרורו שכן הוא אינו משתף פעולה עם הליכי הבהרת זהותו או הרחקתו מישראל. על אף שהעותר זוהה כנתין אתיופיה זה מכבר, הוא לא עתר נגד החלטה זו ולראשונה ניסה לפנות למשיב להסדרת מעמדו רק שלושה שבועות קודם לכן. כאשר שוחרר בשנית, העותר שהה שלא כדין בישראל ולא טרח לברר את ההחלטה בבקשתו להסדרת מעמדו. בנסיבות אלה, אין לומר כי העותר עשה די להוכחת זהותו. אמנם, אין לומר כי התנהלות המשיב היתה חפה מכל פגם, שכן לא ערך לעותר ראיון נוסף לבחינת הראיות ברשותו, אולם אין בכך כדי להצדיק את שחרור העותר. בית הדין הוסיף וציין כי מאחר וזהות העותר נתונה במחלוקת, יש גם חשש כי במידה וישוחרר, ייווצר קושי לאתרו.

מכאן העתירה שבפני.

טענות הצדדים

6.                  העותר תוקף את החלטת המשיב שלא להכיר בו כנתין אריתריאה. העותר מצביע על כך שטען בעקביות לאזרחות אריתראית והפגין ידע רב אודות מוצאו. כמו כן, העותר הציג ראיות למכביר להוכחת זהותו, אשר לא נבדקו על ידי המשיב. העותר הציג תעודות זהות אריתראיות מקוריות של הוריו, כאשר בזמנו הציג העתקים צבעוניים מאחר ונאלץ להחזיר את התעודות המקוריות ולא מתוך כוונה להטעות. כמו כן, העותר צירף תצהירים של 17 אנשים שונים, המכירים אותו מכפרו באריתריאה, והמשיב לא טרח לראיין אותם. העותר הציג גם תעודה מבית הספר בו למד ולעתירה צרף תעודת הטבלה מקורית מהכנסייה האריתראית. סרובו של המשיב לבחון את הראיות אותן הציג העותר ולערוך לו ראיון זיהוי נוסף, הינו בניגוד לכללי המנהל התקין, מה עוד, שהמשיב לא סתר את טענות העותר ולא ענה לפנייה המסודרת שנעשתה מטעמו. מאחר והעותר הינו פליט אין לדרוש ממנו רף הוכחה גבוה אלא די בכך שיציג גרסה סבירה שאינה קורסת, ויש לתת לו ליהנות מהספק.

העותר מוסיף ומציין כי לא היה יסוד לקביעת המשיב כי הינו אתיופי, משאינה נתמכת בדבר ולא נעשתה פנייה לשגרירות אתיופיה על מנת לאמתה.

עוד נטען, כי החלטת בית הדין למשמורת שלא לשחררו ממשמורת כיון שאינו משתף פעולה עם הרשויות הינה שגויה, במצב בו מתנהל השיח עם הרשויות להבהרת זהותו ומשהמשיב לא טרח להשיב לבקשת העותר להסדרת מעמדו מיום 1.8.12, אין לראות את העותר כמי שאינו משתף פעולה, רק בגלל שעומד הוא על זהותו האריתראית. גם לא ניתן משקל למחדלי המשיב, כפי שנעשה בהחלטות שחרור אחרות. העותר מוסיף כי אין ממש בקביעה כי במידה וישוחרר יקשה הדבר על איתורו, שכן העותר לא נעלם או הפר תנאים בעבר אלא התייצב במשרד הפנים עם הזימון שחשב שניתן לו; כמו כן, לעותר חברים המוכרים כאריתראים, אשר יש להם אינטרס לדאוג כי יקיים את הדין.

7.                  המשיב סבור כי יש לדחות העתירה מפאת השיהוי הכבד בהגשתה. צו ההרחקה בעניינו של העותר הוצא כבר ביום 4.5.10 והחלטת הנתינות התקבלה במאי 2011, אולם העתירה הוגשה רק ביום 1.11.12 ללא הסבר של ממש לשיהוי זה; בהגשת בקשת העותר להסדרת מעמד מיום 1.8.12 אין כדי להתחיל מחדש את מרוץ הזמנים להגשת העתירה.

המשיב מוסיף, כי דין העתירה להדחות אף לגופה. זיהוי נתינות של מסתננים נעשה על ידי מראיינים מקצועיים בעלי נסיון רב ואלה קבעו - לאחר שערכו לעותר ראיון ובחנו את המסמכים שהציג - כי לא עלה בידו להוכיח את טענתו לאזרחות אריתראית. לא ניתן להכיר בנתינות אריתראית ללא הצגת מסמכי זיהוי מקוריים או לכל הפחות הפגנת ידע בסיסי אודות מדינת המוצא, ואילו העותר לא ידע להשיב על פרטים בסיסיים בנוגע לאריתריאה, כפי שניתן היה לצפות מאדם בגילו ובהשכלתו. באשר למסמכים שהציג העותר, הרי שאין דרך לקשור בין תעודות הזהות הנטענות להיות של הוריו, לבין העותר עצמו, תעודת בית ספר אינה מסמך זיהוי, וגם בתעודת הטבלה מכנסייה באריתריאה - אשר אין כלל מקום להגישה שכן לא הוצגה בעבר - אין כדי להעיד על אזרחות.